פסק-דין בתיק ת"ק 000960/03

תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעת 1 בתאונת דרכים מיום 29/11/02 עת התנגשו רכב התובעת 1, נהוג על ידי תובע 2 עם רכב נהוג על ידי הנתבע.

1. שני הרכבים נסעו במועד הרלבנטי בכביש דו נתיבי כאשר הרכב הנהוג על ידי תובע 2 נסע בנתיב הנסיעה השמאלי והרכב הנהוג על ידי הנתבע נסע בנתיב הנסיעה הימני. הנתבע חפץ לבצע פניית פרסה שהתאפשרה בצידו השמאלי של הכביש. לשם כך היה עליו להכנס כמובן לנתיב הנסיעה השמאלי.

2. לטענת התובע 2 הגיעו שני כלי הרכב לצומת מרומזרת (לפני המקום בו מתאפשרת פניית פרסה שמאלה) ובאור ירוק המשיכו בנסיעתם קדימה כל אחד במסלול שלו. לאחר כ - 20 - 30 מטר הרגיש בחבטה ברכב והתברר לו שהנתבע ניסה לבצע פניית פרסה מצד ימין של הכביש לצד שמאל ואזי פגע ברכב בו נהג התובע. התובע 2 העיד בדיון ואף הדגים על גבי ציור. לגרסתו לא ראה שהנתבע מאותת שמאלה טרם הפגיעה אלא ראה שהנתבע עבר במהירות מנתיב לנתיב כאשר התובע 1 נהג באיטיות. כמו כן העידה הנוסעת שישבה לצידו של התובע 2 על בצוע פניית הפרסה ועל כך שראתה בפועל את התרחשות הפגיעה. אין חולק כי הרכב בו נסעו התובע 2 והעדה נפגע בצידו הימני, בכנף הקדמית בין הגלגל לפנס ובחלק שמתחת לכנף הימנית (כעולה מחוות דעת השמאי ומהצילומים שצורפו לתביעה). התובע 2 מכחיש כי עובר לפגיעה נמצא רכבו של הנתבע בנתיב הימני לפני  הרכב הנהוג על ידי תובע 2.

3. לטענת הנתבע אכן הוא ביקש לבצע פניית פרסה המתאפשרת מצידו השמאלי של הכביש ולשם כך היה עליו לעבור מהנתיב הימני לנתיב השמאלי. הנתבע העיד כי החל לאותת כמתבקש על כוונתו כבר בשלב מעבר הצומת (המרומזרת) ועבר מרחק של 20 - 30 מטר מתחילת האיתות ועד שפנה ונכנס לנתיב השמאלי. לגרסת הנתבע התובע 2 הוא שהתנגש (עם רכבו) ברכב הנתבע, רכב הנתבע היה ממוקם בכביש לפני הרכב הנהוג על ידי תובע 2, התובע 2 התנצל לאחר ההתנגשות, היה מבולבל ולא מרוכז בנהיגה.

4. כללי הנהיגה הרלבנטים בכביש הוסדרו בתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן - "התקנות").  כך נקבע בתקנה 40 (א) לתקנות כי לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה ולסיכון; כך נקבע בתקנה 41 לתקנות כי נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש; אשר לפניות פרסה נקבע בתקנה 44 (א) לתקנות כי לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה או סיכון לעוברי דרך; ולבסוף קובעת התקנה הכללית 21 (ג) לתקנות כי לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בתנועת עוברי דרך (לרבות רכב, י.ה.) ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.

5. התקנות אינן קובעות אחריות מוחלטת של נהג אף אם הפר התקנות. בכל מקרה יש לבדוק האם התקיימה רשלנות המקימה חבות נזיקית. ברור כי עובר דרך חב חובת זהירות מושגית נזיקית כלפי משתמש אחר בדרך. השאלה הינה האם הפר הנתבע במקרה שלפני חובת זהירות קונקרטית וגרם לנזק לרכבה של התובעת 1.

6. לטעמי התשובה חיובית: בין אם היו שני כלי הרכב עובר להתנגשות במצב מקביל בכביש ובין אם היה הרכב הנהוג על ידי תובע 2 בנתיב השמאלי ממוקם אחרי הרכב הנהוג על ידי הנתבע (בנתיב הימני) היה על הנתבע לטעמי לבדוק ולוודא בטרם כניסתו לנתיב השמאלי - האם הנתיב השמאלי פנוי. אינני נדרשת כלל לקבוע ממצא בשאלה האם אותת הנתבע בטרם נהג את רכבו לנתיב השמאלי (כגרסתו) או לא (כגרסת התובע 2): אף בהנחה שהנתבע אותת טרם הפניה אין הוא יוצא ידי חובתו על ידי איתות בלבד והאיתות אינו מקנה לו זכות קדימה או אפשרות כניסה מוחלטת בכל תנאי לנתיב השמאלי.

כעולה מהתקנות פניית פרסה הינה פעולה חריגה בנהיגה בכביש ומעבר מנתיב לנתיב אף הוא פעולה חריגה בנהיגה בכביש ואין לנהוג בענין זה בקלות ראש. היה על הנתבע לטעמי להתבונן היטב במראות הרכב שלו, הקדמית והצידית, ודאי בטרם הכניסה לנתיב השמאלי והוא לא עשה כן. הנתבע לא טען בעדותו שהנתיב השמאלי היה ריק מרכבים עובר לפניה. בכתב הגנתו טען כי התובע 2 נהג ועקף את רכב הנתבע בזמן המעבר מנתיב לנתיב ולא אפשר לרכב הנתבע לעבור לנתיב השמאלי בבטחה ואולם הנתבע לא ידע להשיב לשאלת בית המשפט כיצד לא ראה את הרכב הנהוג על ידי התובע 2 טרם ההתנגשות. לפיכך לא מצאתי כי אוכל לקבל את גרסת הנתבע כי התובע 2 עקף את רכב הנתבע תוך כדי מעבר רכב הנתבע לנתיב השמאלי.

ההתנגשות ארעה בנתיב השמאלי; הפגיעות ברכב התובעת 1 מתיישבות עם גרסת התובע 2: מדובר במעיכה של חלק צידי קדמי ימני של הרכב הנהוג על ידי תובע 2.

כלל הנסיבות מצביעות על כך כי הנתבע הפנה את רכבו מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בקלות ראש, וכשהוא נמנע מלוודא באמצעות המראות או בכל דרך אחרת כי הנתיב השמאלי פנוי והוא זה שגרם לתאונה. לפיכך אני קובעת כי הנתבע גרם לתאונה ברשלנותו.

לא מצאתי כל אינדיקציה לאשם תורם כלשהו של התובע 2.

7. אשר לנזקים שנתבעו בתביעה - הללו הוכחו באמצעות קבלה בגין תשלום שכר טרחה לשמאי שבדק את הרכב ובאמצעות חוות הדעת של השמאי ואשור אי הגשת תביעה למבטחת של התובעת 1.

8. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת 1 את הסך של 3,001 ש"ח וכן את הסך של 87 ש"ח (אגרה) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מ - 13/1/03 ועד התשלום בפועל. כמו כן ישא הנתבע בהוצאות התובעת 1 בסך 300 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

לא מצאתי כי לתובע 2 עילת תביעה באשר אינו הבעלים של הרכב הנפגע ולא נגרמו לו נזקי רכוש. תביעתו של תובע 2 נדחית. בענין זה אין מקום לעשות צו להוצאות שכן נוכחות התובע 2 נדרשה ממילא בדיון.

המזכירות תשלח פסק דין לצדדים.

ניתן היום כ"ו בניסן, תשס"ג (28 באפריל 2003) בהעדר.